הי לכולכם,
קוראים לי עדה, ואני בת שלושים וארבע. אני נראית ממש טוב, מאותן הנשים שאלוהים לא שכח את קיומן ולתגמל אותם. צבעתי לפני כמה שנים את השיער שלי לבלונדיני, עשיתי שאיבת שומן ועיצוב גוף, וגם טיפלתי כמובן בחזה שלי. עלה לי הרבה כסף להיראות כמו שאני נראית עכשיו, למרות שאם תשאלו את כל מי שהכיר אותי לפני כל הניתוחים הפלסטיים שעברתי, הוא יגיד לכם שנראיתי טוב גם לפני זה. אני עובדת בתור נערת ליווי בירושלים. חלק מתנאי העסקה שלי היו שאשכור אחת או שתי דירות דיסקרטיות בירושלים. בוודאי אתם סבורים כי דירות דיסקרטיות בירושלים עולות המון כסף, אבל האמת היא שהתשלום עבורן הוא תשלום פר שעה. אף דירות דיסקרטיות בירושלים הכי אקסקלוסיביות שומרות על רמת תמחור סבירה, והעלות שלהן בהחלט משתלמת, ולכן המון רוצים להגיע לאותן דירות דיסקרטיות בירושלים.
מאז שהייתי ילדה קטנה, אני זוכרת שרציתי להיות מורה. אני יודעת שזאת לא עבודה משתלמת או מתגמלת במיוחד, אבל תמיד האמנתי שזה יהיה מתגמל. אבל כעת נעבור לבעיה שלי. אני מנסה לחשוב אם עליי לספר לחברה שלי, תקווה, על המקצוע הנוכחי שלי. סיפרתי לה את כל הדברים העיקריים, אך לא סיפרתי לה על הצד המיני שלי. יש סיכוי טוב שזה יסיים את החברות שלנו. תהיתי אם לא סיפרתי לה, אבל אם היא תגלה ממישהו מלבדי, אני יודעת שהכול ייגמר בינינו. אתם מבינים, הפכתי לסטודנטית ומצאתי עבודה במהלך הלימודים שבה שילמו לי על סקס. אני עכשיו בת שלושים וארבע, כאמור לעיל, ויועצת ארגונית. תיתנו לי לחזור ולספר לכם איך הכול התחיל. בימי התיכון, הייתי הגיק המטומטם משהו. לא הייתי ממש מכוערת או משהו כזה. רק שהייתי בצד הרזה, יש אומרים שהייתי רזה מדי. אכן היו לי החכמות אז. סיימתי את לימודיי בחמשת האחוזים הראשונים בכיתה שלי. כפי שציינתי מקודם, תמיד רציתי להיות מורה אז זה מה שהתמחיתי בו והיו לי מחשבים בתור קטינה. זה אף פעם לא הזיק לדעת הרבה על מחשבים ואני מודה שזה קרה לי בקלות.
הבעיה שהייתה לי בלימודים שהיה לי כסף ללימודים, אך לא הרבה להוצאות נלוות. ההורים שלי נתנו לי קצת כסף, אבל זה בקושי הספיק לאוכל. בשנה הראשונה גרתי במעונות. אחרי שחלק מהתלמידים גילו כמה אני חכמה, הם התחילו לשלם לי כדי לעשות להם עבודות ומטלות. אז סיימתי ללמוד בעזרת הכסף משירותי הליווי שהרווחתי, וזה היה הרבה מאוד כסף. ונחזור לבעיה שלי. אתמול סיפרתי לתקווה. בהתחלה היא הייתה בהלם מוחלט. היא פשוט שתקה הרבה זמן. ואז היא אמרה יפה שלום, ואל תבואי לי בחלום. אני עדיין מחכה שהיא תתגבר על זה יום אחד. אולי, מי יודע…
